על המסילה: תגובה לתזות של חיים לוסקי

בכדי להבין כל מצב באשר הוא, יש להבין קודם כל את הניגוד הבסיסי אשר מכונן את המצב הזה. זו היא טענתו של מאו. ואנו נוסיף: הניגוד הוא רק מודוס אחד של צירופו של הבלתי-מצורף; ועל כן בכדי להבין כל מצב באשר הוא יש קודם כל להבין את הצירופים אשר מכוננים את המצב הזה.
התצריף הבסיסי אשר מכונן את מצבנו מאופיין בתזות של חיים כניגוד בין "פוסט-מודרניות" ל"ניאו-מודרניות". והניגוד הזה מפורש כניגוד בין המחשבה "בתוך המסילה" לבין המחשבה "מעבר למסילה". מחשבתו של עמוס מיוצגת ככוח שלישי – כוח שמצוי מחוץ למסילה: המשך של המהלך ה"ניאו-מודרני" אך באמצעים אחרים, רדיקליים יותר. ואחרות היא כלי נשק מרכזי אשר באמצעותו מתבצעת הרדיקליזציה הזו.
מחשבה ללא מסילה, אם כן, אמורה להצטרף למחשבה "ניאו-מודרנית" במאבקה ב"פוסט-מודרניות" בתור בת-ברית שלה, אשר מאפשרת לה להשיג את מבוקשה (שהיא כשלעצמה נכשלת בהשגתו). אך האם זה אכן המצב? בכדי לענות על השאלה הזו, עלינו לעמוד בקצרה על אופיים של שני הצדדים אשר ההיתקלות ביניהם מאופיינת כקונפליקט בין "פוסט-מודרניות" ל"ניאו-מודרניות".
המחשבה הפוסט-מודרנית היא מחשבה של הכישלון, של אי-אפשרות להגיע למוחלט, של ההחמצה המתמדת. המחשבה ה"ניאו-מודרנית" היא מחשבה של אופטימיות מטאפיזית, ושל החזרה המחודשת אל הבלתי-אפשרי האימננטי. אך מעבר להבדלים בין המחשבות האלו מוסתרת אחדות בסיסית.
האחדות הזו היא אחדות של מנגנון הייצור. ככלל, אנחנו יכולים להבחין בכל מערכת מחשבתית בין הרובד של התוצר האידיאולוגי, המושגים או הדעות אשר המערכת מייצרת, לבין המנגנון המחשבתי אשר מופעל בכדי לייצר את המושגים האלו. והמנגנון המייצר של "פוסט-מודרניות" ושל "ניאו-מודרניות" זהה: זו היא מכונה בעלת שתי הפאזות, הנעה בין "מעבר" ל"מעבר למעבר", מכונה של טרנסגרסיה כפולה.
אין זה אומר כי לא קיים הבדל בין "פוסט-מודרניות" ל"ניאו-מודרניות"; ואף אין זה אומר כי ההבדל מצוי רק ברובד של התוצר. מנגנוני הייצור מופעלים ברז'ים מסוים: רז'ים שקובע את יחסי הייצור, את הסביבה אשר בה ממוקם המנגנון. ובמקרה שלנו – רז'ים ההפעלה עונה על שאלה בסיסית אחת: היכן מתבצעת התנועה הכפולה של הטרנסגרסיה, בין מה למה נעה ההשלכה הכפולה?
התשובה של פוסט-מודרניות לשאלה זו היא – "ההבדל". דווקא בכך נקבעת מהותה של התקופה ה"פוסט-מודרניסטית": המכונה של ההשלכה הכפולה אמורה להוביל להבדל, וממנו – להבדל שנבדל מההבדל הזה, הבדל אמיתי, שכן הוא איננו מוגדר על ידי הזהה.
הטענה ה"ניאו-מודרניסטית" נגד הרז'ים הזה היא תמיד אותה טענה, בין שמדובר על באדיו או על מאריון: יחסי הייצור מצירים את כוחות הייצור ומגבילים אותם. הביטוי המרכזי להגבלה הזו הוא חוסר מקום: המנגנון של ההשלכה הכפולה איננו יכול לפרוס את עצמו בסביבה של ההבדל – שכן בסביבה הזו יש מקום רק לפאזה אחת של ההשלכה. זה מביא באופן הכרחי לכך שהפאזה השנייה מתקפלת אל תוך הראשונה, מתדבקת בה ונוצר מצב בו אי-אפשר להבחין בין השתיים.
"ניאו-מודרניות" איננה אלא ניסיון להחליף את רז'ים ההפעלה של ההשלכה הכפולה: למקם אותה בסביבה חדשה, כאשר הפאזה הראשונה שלה תוביל מהיקבעותו ומוגדרותו של הניתן להעדר (של כל הקבעות ומוגדרות), ואילו הפאזה השנייה – מהעדר לנוספות (של אירוע או של פנומן רווי – אך בכל מקרה הנתתנות אשר איננה קבוע ומוגדרת, וגם איננה מוגדרת על סמך היקבעות ומוגדרות – כחוסר הקבעות או כמה שנבדל ממנה).
הפרטים הטקטיים והמכאניקה של המנגנונים פחות חשובים כעת. אך השאלה המרכזית בנוגע ל"מחשבה מחוץ למסילה" צריכה להיות זו: האם לא מדובר כאן על שחזורו של אותו מנגנון עצמו? הרי גם מחשבתו של עמוס מופיעה בתור שלב שני של טרנסגרסיה כפולה (כאשר ניאו-מודרניות מהווה את זה הראשון). ומה היא הסביבה אשר בה מופעל המנגנון הזה? האם בחירה ב"אחרות" בתור נקודה אשר אליה מוביל השלב השני של טרסנגרסיה לא מעיד דווקא על חזרה ליחסי הייצור ה"פוסט-מודרניים", המבוססים על ההבדל? (וצריך גם לזכור, כי בשלב מסוים, לקראת סופה של התקופה הפוסט-מודרנית, "היהודים" – ודווקא בתור ה"אחר" האולטימטיבי – הופכים ליעד המועדף בה מתבצעת הטריטוריאליזציה המשנית של השלב השני של הטרנסגרסיה (כלומר, מה שנותן תשובה לשאלה "היכן ממוקם ההיכן הראשוני", ובמקרה שלנו – "היכן ממוקם ההבדל שנבדל מכל ההבדל?" לווינאס, לאקו-לאבארט, ליוטאר – כולם בצורה שונה בוחרים ביהודים בתור מקום להבדל כזה, אשר נבדל גם מההבדל הגדול ביותר – כלומר, ההבדל הנידגריאני, עם האונטולוגיות שלו, ועם הראשית היוונית שאף פעם לא התרחשה).
נדמה לי, כי ההבהרה של שתי השאלות האלו – שאלת המנגנון המייצר, ושאלת יחסי הייצור – הכרחית בכדי ש"מחשבה ללא מסילה" תחזיק מעמד באותו חזית בו היא ניצבת ולא תגלה את עצמה כמצויה עמוק בעורף של האויב.