קול הנבואה

אני רוצה להוסיף שתפקידה של הפילוסופיה לעמוד במקום של הסכנה - דהיינו - לראות את העתיד ולראות שניתן לאדם לשלוט על הזמן, לראות דרך הזמן, ושלא רק שניתן לראות את העתיד, אלא שהמחשבה נוכחת כל הזמן בעבר שאינו אטום.

"האלים יודעים את העתיד, בני התמותה – את ההווה, ואילו החכמים – את מה שעומד בפתח", אומר פילוסטראתס. זו היא אולי ההגדרה הטובה ביותר לתפקידה של הפילוסופיה. המחשבה, בשמרנותה הטבעית, תמיד מאחרת: היא ממשיכה להשתמש במושגים של אתמול על מנת לתת דין וחשבון על המצב של היום – מצב, אשר בעבורו המושגים האלו כבר אינם בעלי רזולוציה מספקת. פילוסופיה צריכה לרפא את המחשבה מכבדותה ואיטיותה: להבחין בנקודות רגישות, באותם האזורים של מה שישנו (כלומר, של הסובסטנציה), בהם מופיעה החדש – ולייצור מושגים אדקווטיים שיאפשרו את חשיבתו של החדש הזה. המחשבה הזו תמיד תהיה מחשבה "לא בעתה", שכן החדש הוא מה שמצוי על הגבול של העת – מה שעדיין לא נכנס אל תוכו ועומד בפתח.
זו היא מטרתה של הקבוצה לאבחון של המצבים האקטואליים של הסובסטנציה – קאמאס. אנו ננסה לאתר את העומד בפתח – ולגרום למחשבה להשתוות למה שישנו באזוריו השונים: בפילוסופיה (בראש וראשונה – את השדה שגבולותיו נקבעים על ידי מחשבותיהם של אלן באדיו, קוונטין מיאסו, זיאן-לוק מריון, סלבוי ז'יז'ק וז'יל דלז), בקולנוע ובצילום, בפוליטיקה ובתיאולוגיה.
די לאיחורים – להגיע בזמן הוא הדרך היחידה להחזיק מעמד ב"עצם העניין". ולהגיע בזמן פירושו להגיע לפני הזמן, לפני שהזמן יספיק להתחיל – ולהישאר בתוך הנצח המתחדש באופן תמידי.